ילדי הברדלס
"ילדי הברדלס"- על ילדים ורגישות חושית
מכירים את הברדלס? גם במנוחה הקשב שלו מופנה לכל כיוון, וכל הפרעה חיצונית מושכת אליה תשומת-לב. הוא ערני; חוש השמיעה והריח שלו מחודדים ביותר; רמת האנרגיה שלו גבוהה; הוא אימפולסיבי; אינו מפחד לקחת סיכונים וממוקד ביותר במצבי לחץ. עכשיו, הכניסו ברדלס כזה לכיתה! לא ישתגע?
ילדים רבים סובלים מ"תסמונת הברדלס", מקושי בויסות חושי. רגישות-היתר שלהם למגע, לריח ולצליל מאוד מפותחת. הם היו מסתדרים נפלא, אילו היו ציידים בסוואנה באפריקה. אבל הם לא. יום-יום הולכים "ילדי הברדלס" לבית-הספר ויושבים בכיתה צפופה, בה הרגישות החושית שלהם מהווה חסרון במקום יתרון ויוצרת קשיי התנהגות, קשיי למידה ותגובות רגשיות קיצוניות.
פעמים רבות נכנס "ילד הברדלס" להצפה חושית. לא טוב לו בתוך העור של עצמו. ל"ילדי הברדלס" יש נטייה למזג קשה. קשה להם להיות רגועים או מרוצים, העולם מציק להם ומפריע. קשה להם עם שינויים והסתגלות למצבים חדשים, והם נוטים להיפראקטיביות, לסף תסכול נמוך ולהתפרצויות זעם.
ילד שסף הגירוי שלו נמוך, קולט כל גירוי מהסביבה בעוצמה גדולה בהרבה מילד רגיל, ולרוב מעבד את הגירוי הזה בצורה לא נכונה. המפגש שלו עם גירויים הוא יומיומי ואינטנסיבי, והוא חווה את העולם כמקום מאיים ולא נעים, אפילו תוקפני. ולכן הוא מפתח מנגנוני הגנה הבאים לידי ביטוי בצורת הימנעות או בריחה מצד אחד, או בתוקפנות ובעויינות מצד שני.
הנה דוגמאות אחדות:
"המורה צעקה עלי"
כאשר קיימת רגישות שמיעתית, כל צליל בסביבה מסיח את הדעת. קולות יכולים להישמע חזקים יתר על המידה. מ"ילד ברדלס" נשמע לעתים קרובות ש"המורה צועקת" כאשר היא מדברת בקול רם, ולפעמים הוא מפרש את זה כאילו היא כועסת עליו. הוא מוסח ומתקשה לבצע את המטלות בשיעור: כל תיפוף של עיפרון על השולחן או מלמול מסיחים את דעתו וגורמים להצפה ולקשיי ריכוז ולמידה. הוא אינו מצליח להביא את יכולותיו לידי מימוש, וגם אם כן - זה כרוך במאמץ רב ובתסכול.
"אבל הוא הרביץ לי"
כאשר קיימת רגישות למגע, כל מגע, ולו גם הקל ביותר, יכול להוות איום. האיום נוצר מהפחד שמא המגע יהיה לא נעים. ולכן, ילדים אלה נמצאים במתח מתמיד. כל דבר מטריף אותם: גרביים לא מתוחות, תגיות בגדים, המורה שחולפת על פניו ומעבירה יד אימהית בשיער, צחצוח שיניים ועוד. הם עלולים להימנע ממפגשים חברתיים ושונאים נשיקות וחיבוקים. "ילד הברדלס" נמצא במצב הגנתי כל הזמן, ועלול לפרש מגע בצורה פוגענית. למשל: חבר לכיתה שעובר מאחוריו וילקוטו פוגע לו בטעות בגב, יכול להתפרש כ"הוא הרביץ לי".
"הוא כל הזמן בורח מהכיתה"
רגישות לריח בכיתה יכולה ליצור הצפה ומעמסה תמידית. ריח מהכריכים בהפסקה, הבושם של המורה, ריחות גוף - כל אלה משגעים את "ילד הברדלס" ויוצרים אצלו חוסר שקט וחוסר ריכוז.
"אסור שהפירה יגע באפונה"
"ילדי הברדלס" סלקטיביים מאוד בבחירת המזון שנכנס לפיהם, והם לרוב מסרבים להתנסות בטעמים חדשים ומפרידים את האוכל בצלחת. הרגישות לטעם אף היא חלק מהרגישות החושית. הם מנסים להישאר בשליטה דרך בחירת המזון.
אז מה עושים?
הדבר החשוב ביותר הוא המודעות. ברגע שנבין את הסיבות להתנהגות האגרסיבית או להימנעות של הילד, נוכל להכיל אותו ולעזור לו.
איך ללטף ברדלס?
בכיוון הפרווה! מצד אחד, הברדלס שייך למשפחת החתולים. מגע וליטוף נכונים יכולים מאוד להרגיע אותו ולהוריד את רמת המתח שלו. מצד שני, "ילדי הברדלס" שונאים הפתעות ומגע לא צפוי (הרי אף אחד מאיתנו לא ינסה ללטף ברדלס אמיתי בלי לוודא שהוא רוצה בכך, אלא אם כן בא לו לחטוף ביס).
רוצים ללטף "ילד ברדלס"?
תודיעו לו כשאתם רוצים לגעת בו, גם אם זו נשיקה או חיבוק. חשוב להבין, שלא כל מגע מתאים, גם אם זה מגע אוהב.
שחררו אותו מהצורך להיות נחמד לדודה או לסבא (במיוחד לזה עם השפם) ולהכיל נשיקות וחיבוקים מתוך נימוס.
הרגעה לפני השינה: אפשרו לילד לעשות אמבטיה במקום מקלחת. מגע המים של האמבטיה מרגיע ומכיל יותר מאשר זרם המקלחת. קנו לו ספוג שנעים לו. שימוש קבוע בספוג יוריד את הרגישות החושית של העור.
עיסוי בוקר וערב: מצאו את המגע הנעים לילד והקדישו זמן למגע עוטף ומכיל בוקר וערב. מגע שכזה יוריד את הרגישות וישלח את הילד עטוף ומוגן יותר לבית-הספר.
דיאטת גירויים
שימו לב מה מציק לילד ונסו להפחית גירויים לא הכרחיים: הימנעו מתגיות בגדים, מגרביים ללא תפרים, מחולצות עם צווארון גולף, מנקניק סלמי בכריך, ממשחקי דגדוגים או ממוסיקה חזקה מדי. התחשבות ב"ילד הברדלס" ודיאטת גירויים מדוייקת תפחית הרבה מתח ומאבקים מיותרים.
צאו לצוד
חשיפה הדרגתית לגירויים מלמדת את הילד שהוא יכול להתמודד, גם אם קשה לו. חברו אותו לכוחות הברדלס שבו, הצייד והאמיץ, - וצאו איתו "לצוד" גירויים.
לדוגמא:
מסע צייד של ריחות בבית: טיילו עם הברדלס הפרטי שלכם בין חדרי הבית, ומצאו בכל חדר מה אפשר להריח: תבלינים במטבח, הוויסקי של אבא, הבושם של אמא. כל פעם הריחו לרגע, ותנו לו להתרגל ולהתגבר על ריחות חזקים. אותו הדבר אפשר לעשות עם חוש הטעם, עם מגע ועם חוש השמיעה. הקפידו על מינונים מאוד קטנים בתור התחלה, על מנת להימנע מהצפה.
לגיטימציה
כמו הנמר, גם הברדלס לא יהפוך את חברבורותיו. "ילד הברדלס" הוא ילד רגיש וכך כנראה יישאר. עלינו לעזור לו לעבוד עם הרגישות ולא לדכא אותה. ילדים רבים מנסים להסתגל לעולם בכל מחיר, כדי "להיות כמו כולם", והניסיון הזה שוחק ומעייף אותם מאוד. למדו את "ילד הברדלס" שהוא נהדר כמו שהוא, ועזרו לו רק להוריד קצת את הווליום. למדו אותו להתחבר למינונים שמתאימים ונעימים לו וספקו לו אותם. החזירו לו את השליטה בעולמו, על ידי הזכות לבחור ולזהות מה מתאים לו ומה לא, לבחור את עוצמת התגובה ואפילו לבחור רגשות! כמו כן, ידעו את "ילד הברדלס" מראש על שינויים בסביבה או בסדר-היום. זה יפחית את המתח וייתן לו תחושה של שליטה לה הוא כל כך זקוק.
בקליניקה שלי בכפר ורדים אני עובדת הרבה עם ברדלסים, עם נמרים, ואפילו כמה עם טיגריסים. העבודה בקליניקה מתמקדת בהורדת הרגישות למגע מצד אחד, ובהעלאת היכולות הקואורדינטיביות ויכולת השליטה בגוף מצד שני. תהליך זה הוא עדין ורגיש ונעשה בליווי מדיטציה מיוחדת, דמיון מודרך, תרגילים מוטוריים ותרגילי הרפיה.
הרבה ילדים עם רגישות חושית מאובחנים כבעלי הפרעת קשב, ולמרות שלא קיימת אצלם הפרעה נוירולוגית. את האבחון המדוייק כדאי להשאיר לאנשי המקצוע. אך אם הילד שלכם הוא גם "ילד ברדלס", אפשר בהחלט להוריד את הרגישות שלו ואת הסימפטומים הנלווים לה בצורה משמעותית, ללא צורך בתרופות. חשוב לזכור, שילדים אלו חיים את החיים בעוצמה לטוב ולרע, והתפקיד שלנו הוא לעזור להם למצוא את הדרך לאיזון ולשקט גופני ורגשי.
